"עוסק" ו"צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן

דברי חקיקה רבים בישראל מגנים על הצרכן. רשימה עיקרית של חוקים ותקנות תוכלו לראות כאן. מבין אלה, אחד החוקים החשובים ביותר הוא "חוק הגנת הצרכן".

בחוק זה כלולות הוראות רבות, הקובעות זכויות מיוחדות לצרכנים וחובות המוטלות על העוסקים, אולם יש לזכור כי הזכויות והחובות האלה חלות רק במערכת היחסים שבין "עוסק" לבין "צרכן".

חוק הגנת הצרכן מגדיר מיהו "עוסק" ומיהו "צרכן". החוק מגדיר "עוסק" כמי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן. יש לשים לב, שמי שמוכר נכס או נותן שירות באקראי בלבד ולא דרך עיסוק, איננו מוגדר כ"עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן והוראות החוק אינן חלות עליו כעוסק.

החוק מגדיר "צרכן" כמי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו, לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. יש לשים לב, שמי שקונה נכס או מקבל שירות לשימוש שעיקרו איננו אישי, ביתי או משפחתי, אלא, למשל, לשימוש עסקי, איננו מוגדר כ"צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן, והוראות חוק הגנת הצרכן אינן חלות עליו כצרכן.

בנוסף, בהתאם לחוק הגנת הצרכן, הוראותיו לא יחולו על היחסים שבין הצרכנים לבין בנקים, חברות ביטוח. החל מיום 1/6/17, החוק לא יחול גם על נותני שירותים פיננסיים לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל, קרנות פנסיה וכיו"ב).